יום שני, 25 בנובמבר 2013

אייל גולן לדוגמא...




זה מתחיל בשמועה. בלחישות, ב-"שמעתם ש...", ב-"אז איך אמרת שקוראים לו?".

לאט לאט שומעים את השם המסויים הזה יותר ויותר, ואז פתאום זה הופך לבאז. כולם מזכירים את שמו, כולם מדברים בשבחו, כולם יודעים שהוא הדבר הבא

כוכב נולד, אבל באמת ולא בטלוויזיה... כשרון חדש פרץ לשוק, טאלנט שפתאום כולם מודעים לנסים שהוא יודע לעשות ולקסמים שהוא יודע להנפיק.

למשך זמן מה הכשרון החדש נמצא בשיא. הוא מצליח, שובר שיאים, כולם מדברים על הישגים שלו, מזמינים אותו לאירועים נוצצים ולכנסים מקצועיים, מבקשים שיפזר מאבק הכוכבים שלו וישתף בסודותיו.

ואז, היהירות והגאוותנות מרימים את הראש, הקסם נעלם ומתחילה הנפילה. לא תמיד כמובן, זה לא חייב לקרות. אבל זה קורה הרבה.

מישהו אמר אייל גולן?

הזווית שלי לפרשת אייל גולן שונה מאוד מכל מה שנכתב ונאמר עד כה. אני כמובן מתייחסת לגולן כמשל, לא מתיימרת לפסוק או לחרוץ דין, אבל בהחלט מכוונת לתופעה הזו, המוכרת לי היטב: אנשים מוכשרים מגיעים לפיסגה וזוכים לתהילה, ושם מאבדים את שיפוט המציאות ואת יכולת ההבחנה בין טוב ורע. אלה הטאלנטים שכובשים את שוק העבודה, מחוזרים על ידי הארגונים, מקבלים אינסוף פניות בלינקדין ומחברות מגייסות הד-האנטרים, ואז התהילה עולה למוח ופוגעת בשיפוט המציאות.

ואז מופיעים גילויי זחיחות, חוסר צנעה ועוד תופעות שמעסיקים מאוד לא אוהבים.

את אותם בעלי "מגע הזהב" אני כבר יודעת לזהות, אלה המאמינים שכל מה שרק יגעו בו, יהפוך לזהב. לא פעם זה גם קורה והם מצליחים להגיע להישגים מרשימים, שהרי הכשרונות שלהם אמיתיים. אבל בסופו של יום, אין מה לעשות: גם הם בני אנוש, וכל מי שמסתובב בעולם העיסקי יודע שלא לעולם חוסן. אין מי שיידע לנבא את כוחות השוק, והגאון הפיננסי של היום יכול בן רגע להפוך לפושט הרגל של מחר, או למובטל בעל כורחו, והדוגמאות רבות וכואבות.

נחזור לרגע אייל גולן ולמעלליו: לא משנה איך תסתיים החקירה ומה יתברר שעשה או לא עשה, אין ספק שצניעות ושכל ישר לא איפיינו את התנהגותו. אין גם ספק שהדרך בה התנהג, גם לגרסתו וגם אם אין בה עבירה כלשהי, לא היתה דרכו מאז ומתמיד ושכשהיה צעיר יותר (ומצליח פחות), זה לא קרה.

המסר שלי כאן הוא פשוט. היו צנועים, גם כשאתם בשיא הצלחתכם. אין הברכה מצויה אלא בסמוי מן העין. זה נכון למראיינים, נכון לאנשי משאבי אנוש, למועמדים, לכולם. גם לחברות עצמן, והרי אנחנו פוגשים חברות מצליחות וגדולות שלא יודעות לנהוג בכבוד הראוי כלפי המועמדים, ולא תמיד מודיעות באופן הראוי למי שלא התקבלו לתפקיד (אם בכלל נשלחות הודעות אליהם).

התהילה והכוח שמתלוה אליה משחיתים.

אני זוכרת במיוחד את ש', בחור מבריק שלמד בחו"ל. זמן קצר אחרי שחזר לארץ השתבץ (בעזרתנו) לתפקיד ניהולי יוקרתי בחברת  מצליחה, שם הצליח מאוד לשמחתו ולשמחת מנכ"ל החברה (וגם לשמחתנו, כמובן!). מספר חודשים לאחר מכן, קיבלתי ממנו שיחת טלפון ובה ביקש את עזרתנו בגיוס מספר בעלי תפקידים למחלקה החדשה שהקים. עשינו זאת בשמחה ובהצלחה, והוא אף הכיר לנו טובה ופירגן לנו על הגיוס המוצלח, אבל משהו בהתנהלות הרגיש לי שונה. הוא כבר לא היה אותו אדם נחמד, לבבי ופתוח, פה ושם זיהיתי אצלו משחקי כבוד מיותרים ויכולתי לראות שמשהו בו השתנה, ולא לטובה.

מספר חודשים לאחר מכן חזר אליי אחד האנשים שגייסנו לאותה חברה, וסיפר לי על התנהגות לא מכובדת של ש' כלפי עובדים שלו במחלקה. כעבור מספר חודשים נוספים, שמעתי ש-ש' פוטר לאחר שמנכ"ל החברה לא הסכים לקבל יותר את התנהגותו, בעקבות תלונות שקיבל ומספר שיחות  אזהרה.

כל הטאלנטים רוצים להיות מחוזרים. זה ברור ומקובל, וזה חלק מהמשחק. אבל יש אבל אחד גדול... אסור שהתהילה תגרום לשיפוט לקוי ולאובדן הדרך, כי זה מה שמוביל לקריסת המותג והערכים החיוביים שהוא יוצר.

מישהו אמר אייל גולן?



2 תגובות:

  1. המסר שלך כל כך נכון איילת. כוח הענוה. להיות בטוחים ביכולת, לאהוב עצמנו, אך ממקום שקט, רגוע. זה משתקף - כמו הזרמים החזקים ביותר המתנהלים מתחת לפני המים הרגועים, גם כשאתם בשיא הצלחתכם. תמיד לנהוג בכבוד כלפי האחר- כולם שווים כבני אדם, גם אם התפקידים שונים. לומר תודה למגישה בחדר האוכל, לסדרן בחנייה - לחייך, לראות אותו. באמת. תביעת הרגל שמשאירים בדרך זו (כמובן כשזה מגיע ממקום אוטנטי) מבטיחה לא רק הצלחה, אלא גם שהדרך תהיה יפה. כמו שאנחנו אומרים לילדים שלנו: העיקר תהיה בן אדם.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, כח הענוה זה מדויק, כמה כח יש בענוה ובצניעות ובסבר פנים מאירות!
      תודה יקירתי.
      .

      מחק